אם אנחנו מחפשים תקשורת אחרת שיוצרת קירבה, שיתוף פעולה ומצמצמת התנגדויות ומאבקי כוח:
1. נשתמש בשיקוף רגשות וניתן שמות לרגשות שלנו ושלהם, ניתן מקום לרגש ולא נתעלם או נבטל אותו (לא נורא, לא קרה כלום, אתה בוכה בלי סיבה) כי מותר להרגיש כל רגש אסור להתנהג כל התנהגות!
2. נשתמש בדיבור חיובי, בהסברים תקיפים, עניינים וקצרים, במיוחד בסיטואציות שחוזרות על עצמן.
3. נהיה עקביים ונעמוד מאחורי המילים וההבטחות שלנו, לא נגיד ולא נבטיח משהו שאנחנו לא יכולים לעמוד מאחוריו.
4. נחשוב על דרך נעימה שלא דורשת יותר מדי אנרגיה משני הצדדים כדי לעודד שיתוף פעולה וניתן הכנה ברורה מראש בכל הזדמנות שמתאפשרת. 5. נגדיר מה כן אפשרי ומתי, נציע חלופות לבחירה ונקשיב להם כי יש שם רצון או צורך שגם אם מכל סיבה שהיא לא נמלא אותו, הם לפחות יודעים ומרגישים שיש להם מקום ורואים אותם.
מה לגבי פעולות יומיומיות?
יצירת הרגלים לסדר, ניקיון, עמידה בזמנים (מתי באים ומתי יוצאים)?
תחשבו שאתם עכשיו באמצע שיחה עם חבר טוב או באמצע צפייה בסרט בטלוויזיה ופתאום בא מישהו ואומר לך "זהו. צריך ללכת."
או סוגר לך את הטלוויזיה בשיא המתח של הסרט – איך הייתם מגיבים במצב כזה?
בדיוק ככה מרגיש הילד שלכם באותם רגעים.
ואם הייתם יודעים שאתם נפגשים עם החבר ההוא בשעה 5 ובשעה 6 וחצי אתם כבר צריכים להיות במקום אחר? נכון, אז היה שעון/ משהו חיצוני שהיה מזכיר לכם והייתם מוכנים לזה.
ילדים צריכים הכנה מראש.
יש המון דרכים יצירתיות וכל זמן שההכנה ברורה לילד זה מצוין.
תחשבו על דרך נעימה שלא דורשת יותר מדי אנרגיה משני הצדדים ואיך אפשר לשלב את זה ברצף הפעולות בסדר היום.
זה יכול לעזור מאוד כשנשלב את זה במהלך ההתארגנויות בבוקר כדי לצמצם את חוסר שיתוף הפעולה והמאבקים שחוזרים על עצמם.
